שביל ישראל שבוע ראשון ענתי ושאולי
טיילים יקרים.
בשבוע שעבר (4-11/9/05) החלטנו חברתי ואני לטייל בשביל ישראל במשך שבוע החופש שעמד לפנינו- דהיינו מקיבוץ דן ועד הירדנית. אף על-פי הרמות הגבה של אחדים מחברינו על דרכנו לנצל את ימי החופש היקרים מפז שלנו, החוויה היתה מדהימה! חבר'ה- יש לנו ארץ יפהפיה, ואפילו כמה אנשים מצוינים- תענוג. אז תעשו חיים! אנחנו הלכנו פחות או יותר לפי הספר של צבי גילת (למרות שיש לו לפעמים תאורים מצחיקים משהו, הוא סייע לנו מאוד). ברצוננו לציין שכל אחד יכול לעשות את השביל!!! גם טיילים מתחילים או בגיל מבוגר יותר, יש הרבה מקומות בהם ניתן לעצור ולישון וגם להצטייד, לעיתים יש בעיית מים אך היא נפתרת בקלות ע"י סטייה קלה מהמסלול אל מקום הישוב הקרוב.
להלן מס' עדכונים למסלול לפי ימים:
יום ראשון-קיבוץ דן לתל-חי: את הלילה (מוצ"ש) בילינו בקיבוץ דן בלינה על הדשא עד שאיזה שוטר ביקש מאיתנו לישון מחוץ לגדר הקיבוץ אך לאחר מעט תחנונים (הרי כבר הקמנו את האוהל) הוא איפשר לנו לישון מאחורי בית אוסישקין, שדרך אגב שווה ביקור (15 ₪) לכל מי שמעונין במעט רקע על החי והצומח באיזור שבו הוא עומד לטייל, לאכול, לישון וכיו"ב בשבוע הקרוב. בדרך פגשנו מטיילים, ששפר עליהם מזלם להתארח ללילה בחדריהם של חברי הקיבוץ הצעירים ולפתוח את המסע ברכות...
מומלץ ללכת לפאב של הקיבוץ לקצת ציביליזציה (וחצי ליטר בירה לפחות) לפני היציאה לדרך. הם לא מתרגשים מאנשים עם תיקים גדולים שנכנסים לפאב בניגוד ל.....ת"א נגיד.
כיוון שהקיבוצניקים של ימינו התברגנו קלות בית אוסישקין נפתח רק בשמונה וחצי בבוקר, ולכן התחלנו את טיולנו בעשר בבוקר (חם חבל על הזמן) כעבור כשעתיים נכנסנו לשמורת החצבאני הפסטורלית. בנקודה זו רצוי להחליף לסנדלים - שפע של מים אפילו בקיץ (לא נרטבים יותר מגובה ברכיים), יש אחלה מקום להתרחץ ולמלא מים. מומלץ להשקיע בניגוב לאחר הטבילה המרעננת, במיוחד למי שלא מתגעגע לימי השפשפות הזוהרים של שירותו הצבאי... לאחר הטיול בשמורה יש ים הליכה על הכביש, אולם לצידו יש צ'ופר היסטרי בצורת מטע שזיפים (ליד יובל)! בזאת התחלנו מסורת מופלאה של התחרעות על כל מטע, פרדס או חלקה ירוקה שנקרו בדרכנו – גם מרענן וגם נותן תחושת התחברות לטבע. אנחנו הגענו באיזור השעה שתיים וחצי לתל חי ולאחר ארוחת צהריים דשנה ומשיבת נפש החלטנו להמשיך לחניון עין-רועים (הליכה קלה במשך כשעתיים). טיפ קטן- מיד לאחר הביקור בתל-חי השביל מנחה להמשיך עם הכביש שמאלה ולמטה – מי שלא מעוניין להתרשם מהפסלים והמראה הסוריאליסטי משהו, של רמזור המונח באמצע סבך הקוצים בואדי יכול לפנות ימינה (מערבה) ולפגוש את השביל המגיע אלינו מצד שמאל.
בחניון עין רועים יש שולחנות ומקום נעים מאוד לקמפינג (חסרו לנו מתקני נופש פעיל, אבל התפשרנו) הבעיה המשמעותית: אין מים!!! קיים זרזיף קטן, ספק נקי, המתאים לבישול לכל הפחות.
יום שני- עין רועים עד למצודת ישע: יום עם נוף מדהים לכל אורכו, בלא מים בדרך (הצטיידו ב- 5 ליטר לאדם לכל הפחות, רצוי 6 אם אתם מהטיפוס הגמלי, כמו שהתגלתה חברתי בטיול זה). חשוב לא להתפתות ולמלא מהצינורות האדומים, הממוקמים לצד הדרך - אלו מי ביוב המשמשים להשקייה!!! (מידע שימושי זה ניתן לנו חינם אין כסף מעובד מקורות טוב לבב, שנקרה בדרכנו ביום אחר בכלל, והציע למלא את כל בקבוקינו הריקים במים קרים, בתוספת כלור לבחירתנו). בדרך פזורים כרגיל פירות טובים (נקטרינות משובחות), ורוב המסלול הוא די רגוע, מלבד ירידה ועליה בנחל קדש לקראת הסוף. אם נתקלתם בבעית מים תשתדלו לפקוח את עיניכם – אנחנו נתקלנו ממש במקרה (ורוב מכרינו מהשביל פספסו נקודה זו) במיכל ורוד ענק הממוקם מעט מעל לשביל, עליו רשום "מים לשתיה". המיכל הונח שם ע"י בחור חביב בשם יוחנן, שלו שייכת החווה והוא ייעד אותו למטיילים (בכלל אנשים טובים באמצע הדרך בהחלט לא היו מצרך נדיר מדי, ושיבחו לנו את הטיול לאין ערוך). אל תפחדו מהכלבים- הם שייכים לו, ובעיקר יודעים לעשות רעש. לגבי שינה אפשר להכנס לרמות נפתלי, יש שם צרכנייה חביבה והם די רגילים שישנים להם על הדשא שמולה (אנחנו העברנו את שעות אחר הצהריים בהתחרדנות לצד הבריכה הנחמדה שלהם).
יום שלישי-מרמות נפתלי עד לנחל דישון: מי שיוצא מרמות נפתלי - לקיבוץ יש שער אחורי ומומלץ לצאת ממנו. שימו לב שאין מים לכל אורך היום. העלייה להר קרן אומנם קצת ב"דוך" אך די קצרה (רבע שעה לערך), והנוף מלמעלה חביב. רוב המסלול די נחמד להליכה (אחלה אגסים) בעלייה לנקודת גובה 364 כדאי לשים לב טוב (!!!) - יש נטייה לחלק מהאנשים לא להסתכל לצדדים בעלייה ולפספס את הסימון (בדיוק מה שקרה לנו), גם בירידה ( בהצטלבות עם המסלול האדום) שימו לב היטב שהסימון הממשיך דרומה (אנחנו אמורים להמשיך עם הסימון שהולך צפונה), מושך בהתחלה לאותו כיוון, אך מגיע בסוף (לאחר 6 ק"מ חביבים בשמש הקופחת – לפי מה ששמענו...) לכביש 90 (!) ולא לגשר עלמה. אומנם בדרך יש את השזיפים הכי גדולים ועסיסיים שנצפו באזור (שוב, לפי מה ששמענו מאנשים שהתברברו..) אך ניתן לוותר על הסיבוב המיותר עם קצת התייחסות למפה, למיקום של הנחל וכיו"ב. לאחר הירידה יש מקומות מוצלים ומומלצים לעצירת צהריים (מאפשר גם לוותר על הליכה בשעה החמה ביותר ולנוח קצת לקראת ההמשך). בסוף היום עלינו לריחנייה בכדי למלא מים ליד המכולת, וירדנו חזרה להתמקם לשינה בשמורת נחל דישון - אתר קסום למדורה פרטית ומבודדת לחלוטין ביער עבות, שממוקם ממש לצד הכביש, וכל זאת מבלי לסטות מהמסלול!
יום רביעי נחל דישון עליון עד לחניון מירון: בחלק הראשון של היום לא תאמינו שאתם עדיין בארץ הקודש- הליכה בג'ונגל מטורף, מוצל לחלוטין ע"י הסבך (וכורי עכביש רבים), ובהמשך מסלול מעט חשוף יותר, אך מישורי ורגוע. או אז מתחילה העלייה לבי"ס-שדה מירון, שם יש גם מים (למרות ששמענו שהם היו מאוד לא נחמדים). תמשיכו עוד 500 מטר ויש מים בחרבת חממה (לא להיבהל- המפתחות לברזים נמצאים על ברזיית האבן).העלייה למירון נמשכת כשעתיים (בשלב זה צירפנו לשורותינו בחור שזה עתה יצא לפנסיה מוקדמת והחליט לטייל את השביל כולו בימים בודדים, כשכל לילה הוא ישן בצימר אחר, ואשתו אוספת אותו בסוף כל יום ומסיעה אותו בכל בוקר לתחילת המסלול של היום הבא. הרעיון קסם מאוד לחברתי, ורק לאחר עבודה אינטנסיבית הצלחתי לשכנע אותה כמה כיף לנו לישון באוהל, לא להתקלח ולבשל בבנזניה!). מומלץ לעצור ולהתענג על הנוף הנשקף ממצפה נריה (קרוב לודאי שתעצרו שם בכל מקרה...) בחניון הפיסגה יש מים, ספסלים ושירותים כימיים. ואפשר לישון שם. אנחנו המשכנו לחניון מירון, הממוקם למרגלות ההר, מסלול המתואר כעוד יום טיול ע"פ צבי גילת, אבל לנו זה לקח שעתיים וחצי בהליכה לא קרבית מדי. גם בחניון הנ"ל יש מים ושולחנות, וזוהי נק' מוצא טובה ליום המחרת . (אגב, הלילה יכול להיות נעים לא פחות גם אם חבורה של שבעים תיכוניסטים עם טעם רע מאוד במוסיקה מחליטים להתמקם בסמיכות מדאיגה לאוהלכם- כך שמענו...)
יום חמישי-נחל עמוד- במהלך היום אין מים מלבד מי הנחל, כך שמי שלא רוצה למלא שיצא עם 6 ליטר לאדם. (גם בעין יקים אנחנו לא מצאנו מים). זהו יום די ארוך – בתחילתו מטיילים עוד עם נחל מירון, עוברים בנקודת ההצטלבות של שני הנחלים וממשיכים לנחל עמוד עליון. מסלול הליכה יפה מאוד ודי אתגרי. בדרכנו נקרו סברסים מעולים ואפילו עשינו סלט פירות של סברסים ותפוחים (מומלץ ביותר). החלק השני של המסלול- נחל עמוד תחתון מרהיב פחות וגם משופע בסבך של קוצים, אך גם שם מצוקים מרשימים למדי, וכמובן העמוד המפורסם, שנתן לנחל את שמו (אנחנו צילמנו כתריסר "עמודים" לפני הזמן, כנראה מתוך רצון עז להגיע כבר לעמוד המיוחל). יום הליכה ארוך וחביב. ללילה התמקמנו בשער של קיבוץ חוקוק, יש שם נק' טובה עם שולחן ותצפית מדהימה על הכנרת, ויש גם צרכניה למי שצריך. חשוב לציין רק שעד לקיבוץ יש שניים וחצי ק"מ של עלייה מתונה על הכביש (נשמע פינאט'ס כשיושבים מול המחשב) תנסו לעצור טרמפים!
יום שישי מקיבוץ חוקוק לטבריה עילית: היום מתחיל בהליכה רגועה ונינוחה בשבילים עם מטעי בננות. אנחנו עצרנו למלא מים בתחנת הדלק לפני הטיפוס. העלייה לארבל היא ללא ספק קריעה בניגוד לאמור בספר. תחילתה לא מאוד משופעת, ואם הולכים בקצב סביר ואחיד מתגברים עליה בקלות. בסוף העלייה, עם זאת, מצאנו את עצמנו תוהים למה לא הבאנו ציוד טיפוס- קצת קשה לעשות שפגט כדי לעלות עוד צעד עם תיק של כ-15 ק"ג על הגב. ארוחת העשר על הפיסגה היתה משובחת מתמיד, והנוף האינסופי הפרוס למרגלותינו אכן מרכך את העקצוצים בשוקיים. שאר הדרך היא ירידה (ברובה) קלה בשבילים רחבים. אנחנו בסוף היום ירדנו לטבריה ופינקנו את עצמינו בארוחת ליל שישי חגיגית. אפשר לאכסן את התיקים (בחינם) באכסניית מיוחס ממש קרוב לטיילת (תתקשרו למספר שתלוי במקום אם אין נפש חיה, והם יבואו) ממש נחמדים !!!
רוב החופים באיזור הם חופים פרטיים, וכיוון שלא רצינו להתפלח שמנו פעמינו חזרה לטבריה עילית ומשם המשכנו כק"מ בתוך יער שוויץ. היער מרהיב ביופיו ומשקיף לכל אורכו כמעט על הכינרת. לצורך לינה יש מקומות קטנים לצד שביל העפר (אפשר גם במצפור), רק קחו בחשבון שגם בשני החניונים המצוינים במפה בספר הברזיות היו ריקות, ולכן כדאי אולי להצטייד לפני כן בתחנת הדלק של טבריה עילית או לפניה. בבוקר פגשנו שני צועדים נמרצים בגיל העמידה, שמאוד התלהבו מהעובדה שבילינו את הלילה ביער. הם התעניינו בבנזניה שלנו ובמסלול כולו ובירכו אותנו לדרכנו.
יום שבת מטבריה עילית לירדנית- יום קליל של הליכה נעימה בשבילים רחבים, לנו הוא בא בדיוק בזמן כטיול לבוקר שבת. כזכור, אין מים לא בחניון ולא במצפור - רק במושבה כנרת (שהיא אגב מושבה מקסימה, עם בתים קטנים ומטופחים למדי). כל המסלול אורך כ-4 שעות, והסיומת בירדנית פשוט מושלמת. (למי שלא מכיר - זוהי מעין בריכה טבעית מוצלת במוצא הכינרת אל הירדן. אפשר אפילו לעשות טרזן למים...). למי שממשיך זהו מקום טוב ללינה, ליום מנוחה ולכביסה, ויש שם גם מים לשתיה. אנחנו סיימנו בזאת את ימי החופש שלנו ונערכנו ליום מפרך של טרמפים, אך כמו שכבר ציינו- לא חסרים אנשים מקסימים בארצנו (באמת!) והספקנו להגיע (תוך שעתיים!!) לארוחת שבת אצל ההורים. דרך אגב, כדרכנו בקודש קטפנו (באישור כמובן) מנגו ותמרים, כך שלא הגענו גם בידיים ריקות...
לסיכום: שבוע מ-ד-ה-י-ם-! מומלץ ביותר.
שביל ישראל שבוע שני ענתי ושאולי
בסוף השבוע הראשון הודיעה לי חברתי כי היה נפלא, אך המליצה לי בחום לחפש לי פרטנרים להמשך השביל. לא נבהלתי וכפי ששיערתי בנפשי על-סמך היכרות קצרה- אין כמו המתנה שקטה של מס' חודשים בשביל להשכיח גם יבלות חמורות ושברי הליכה אפילו מהצפונבונית מהסוג הכבד ביותר...
בשעה טובה ומוצלחת יצאנו בחול המועד פסח כשקיבותינו מתהפכות מהמצות, והקושיות עוד מהדהדות בראשינו אל השבוע השני של שביל ישראל.
במסמך זה נעדכן אתכם לגבי כמה פרטים חשובים שיש לדעת לפני היציאה לדרך כמו מקומות טובים לשינה, איך מטיילים בזמן סופה וגם על "אנשים טובים האמצע הדרך".
טיפ ראשון "על הדרך"- גם אם עברתם את השבוע הראשון בהצלחה – אין כל צורך להתפנק עם אוהל 4/ שק"ש -20˚C- גב דואב עלול בהחלט לנצח נוף מרהיב.
יום ראשון: מהירדנית לצומת גזית- קריעת ים סוף הייתה טיולון בוקר קליל לעומת המסלול האינסופי הזה ביום הכי חם ויבש בעשור האחרון! לזכור לקחת הרבה מים כי אין במהלך היום. תחילת היום בהליכה נעימה לאורכו של הירדן,בהמשך מתחילה העלייה לכיוון מצפה אלות, העלייה תורמת להזרמת הדם ובמצפה יש אחלה מקום להפסקת 10 (אפילו ב-11). אחרי מצפה אלות יש עוד עליונת ואז רואים את התבור בפעם הראשונה, ואל תדאגו ידידיי הדרך אליו עוד ארוכה... יש עצירה טובה ב"עין סירין" ומקום לטבול ב"תל רכש", פשוט תסתכלו שמאלה עד שאתם רואים דרך 4X4. שמענו על חבר'ה שמילאו שם מים מהנחל. אם יש לכ מספיק מים ללילה יש מקומות לאורך הדרך לעשות את הלילה. אנחנו המשכנו עד תחנת הדלק, בה מילאנו מים. הקב"ט החביב של מלון "הר-תבור" הסמוך אישר לנו לישון מאחורי ה"מתנפחים" של המלון וסיימנו את היום מיובשים אך מרוצים..
יום שני: מצומת גזית למשהר (או בשמו השני- יום העליות והירידות)
כפי שניתן להבין- היום התחיל בעלייה לתבור שלקחה לנו בערך שעה וחצי. לא לפחד מהכלבים הרועשים בתחתית ההר- הם מבינים היטב את משמעותה של רכינה ארצה והרמת אבן! את הפסקת הבוקר שלנו עשינו 500 מטר אחרי הפיצול שבילים בראש ההר בחורש המוצל והנעים שמקיף את מתחם המנזר והכנסיות. מומלץ ביותר להחביא את התיקים בשיחים לפני הכניסה למנזר- נדמה כי מפלס ההנאה שלנו עלה פלאים לזמן קצר.(אל תשכחו לקחת אתכם בקבוקים ריקים למילוי מים). המקום נחמד מאוד ויש מה לראות (במיוחד נוף) לא לשכוח לקחת פריט לבוש ארוך בשביל הצניעות.
הירידה התלולה מההר אינה קלה בהרבה מהעלייה (במיוחד לסובלים מבעיות ברכיים). בצומת יש מזנון וברז למילוי מים והכי חשוב ארטיק "שוקובו" ופחית קולה!!!
העלייה להר דבורה הינה על דרך 4X4 רחבה ומוצלת. על ההר פגשנו ממפליאי הממנגלים של חול המועד פסח. אנחנו לא נתקלנו במים, אך יש שולחנות טובים לארוחת צהריים ומקום לנום ולתת מזור לכפות הרגליים. הסימון ימינה להמשך הדרך, נמצא בין העצים בסוף העליה.
מכאן השביל יורד שוב (לא הרבה) ומתחילה העלייה לעבר הר יונה. שימו לב- הסימון פה קצת מבלבל (שמענו על אנשים שטעו קצת..). במקום להמשיך על הכביש ככתוב בתנ"ך ע"פ צבי גילת, התמזל מזלנו לתפוס טרמפ עם איש נחמד, שהתרשם ממעללינו והביאנו לפתחה של משהד. במשהד אפשר להצטייד באוכל ובמים, (אנחנו הגענו באיזור 17:30 והיו מכולות פתוחות). חווית ההליכה בכפר הציפה בזכרונות מטיולים במזרח ובדרום אמריקה- לא היה ילד בכפר שלא יצא לקראתנו בריצה וקיבל את פני הגרינגוס שלנו בהשתוממות. התמקמנו לשינה כחצי ק"מ מהיציאה ממשהד לכיוון היער והלכנו לישון עייפים אך יבשים.
יום שלישי: ממשהד לצומת יפתחאל
בבוקר יום השלישי פתחו ארובות השמיים את פיהם ואילצו אותנו להתעכב באוהל לזמן מה. כמובן שמרפי צחק בפה מלא כשהחל שוב הטפטוף מיד כשעמדנו לצאת אל הדרך שמחים ותמימים.
אחרי יומיים קשים אין כמו יום זולה עם נוף כדי להחזיר את הכוחות! אנחנו עשינו את היום הזה בגשם שוטף, אך הייתה זו חוויה נפלאה להסיג גבול אל בית באתר בניה ליד הושעייה, שם פתחנו שולחן על שני בלוקים כמו פועלים מן השורה. המסלול נוח ונעים להליכה (פרט לקטע קצר של חיכוך צמוד עם שדה קוצים מציק) והנוף מרהיב (מה שהצלחנו לראות דרך טיפות הענק שתקפו אותנו). יש מים בקבר רבי יהודה הנשיא (כדאי להיכנס פנימה). אנחנו המשכנו שלושה ק"מ מצומת יפתחאל לתוך היער, לא לפני שהתמקמנו לארוחת צהריים מענגת בבוטיק היין מכניס האורחים של יקב יפתחאל. (שם גם מילאנו את מלאי המים שלנו).
כמובן שבדיוק כשהתחלנו ללכת החל (שוב) מבול רציני ובלית ברירה נכנסנו לאוהל וקיווינו לטוב. ואכן בניגוד לציפיות- לא חדרו יותר מדי מים לאוהל, ואף זכינו להמשיך עוד כ- 2 ק"מ לפני שהתחדש עלינו השטפון. התמקמנו בפינת חמד מדהימה שפרשה לרגלינו גיא מרובד בדשא בצבע רדיואקטיבי! עם סוסים חופשיים, פרות ועוד כמה חיות שיכולנו ללמוד על קיומן רק למשמע קולן בלילה.
בקיצור אחלה מקום לישון!
יום רביעי: מהיער ליגור
יום ארוך! מהיער ממשיכים לכיוון כעביה צפון. זה החלק שאתם ממש הולכים לקלל את צבי גילת. למה לעלות בשביל הנוח אם אפשר לתפור בכיף שלוחה מעצבנת ותלולה לאורכה ולרוחבה?! בכל אופן, בכעביה מלאנו מים אצל אישה נחמדה שניצלה את שעות הבוקר השקטות לספונג'ה. הירידה לנחל ציפורי היתה נעימה ומהנה. "בטחנת הנזירים" יש מקום נחמד לעצירה (בלי מים חוץ ממי הנחל) ואפשר לנוח בכיף מתחת לכמה עצים לפני העלייה לכיוון נופית. גם ההליכה מנופית לכפר חסידים היא הליכה קסומה למדי בין שטיחי דשא ירוקים ונידחים. בכפר חסידים ניתן למלא מים (אנחנו מלאנו בברז שבפתח כפר הנוער) ויש גם מכולת למי שצריך להצטייד(לא לסמוך על המכולת ביגור היא לחברים בלבד!). הכפר עצמו מרשים למדי- בתים מטופחים עם גינות נוי מקסימות. ביגור אפשר לישון בתחילת המסלול שבפאתי הקיבוץ, ממש על שביל ישראל. יש שם מזנון כזה עם נקניקיות והמבורגרים אבל המוכרת המליצה לנו לא לקנות שם, וכנראה שהיא יודעת על מה היא מדברת.
יום חמישי: מיגור-לצומת אורן
היום מתחיל בעלייה לא קטנה אך מוצלת למדי עד ל"עוספייה". שם מגיעים ישר למכולת למי שכבר אזלו המים, או שנפשו חפצה באיזו פיתה עם לבנה/ בקלאווה. ואז מתחילה ירידה מקסימה ב"נחל חיק" חכו לעין חיק להפסקת בוקר. בסוף יש כמובן עלייה די תלולה ל"הר-שוקף" (כשאנחנו היינו שם הדרך היתה בוצית, והאתגר להישאר על שתי רגליים היה גדול), בערך 40 דקות. על ההר יש המון מקומות למנוחה, שולחנות ופינות מוצלות ומים בברזייה של השירותים הציבוריים. משם יורדים על אבני-טרשים לכיוון החניון. מומלץ לא להתלהב יתר על המידה כשרואים אותו לראשונה מלמעלה כי הדרך עוד ארוכה ומפותלת. אנחנו ישנו בחניון של צומת אורן, יש שם מים, שולחנות ומקום מעולה לישון!!!
יום שישי: מהחניון אורן לצומת עופר
אנחנו חילקנו את היום הזה לשני חלקים כי הצטרפו חברים וגם עשינו הארכה נחמדה באיזור "שמורת נחל מערות".
"מערת אצבע" יפה ורצוי להביא פנס ולהכנס עד סופה, בהמשך היום ההליכה חצי-נוחה שוב על אבני-טרשים ויש מקומות נחמדים לעצירה,יש מים ב"שמורת נחל מערות" וגם מקום לישון ליד הנחל. בשלב זה אנחנו עשינו סטייה קטנה משביל ישראל משום שהוא ממשיך על שביל המטעים לאורך הכביש. ניתן לעקוף את השמורה ממזרח (ניתן לקבל מפה בשמורה בחינם) ולהתחיל לעלות עם השביל הכחול, להמשיך עם האדום ולסיים עם השחור. השביל עולה מעל השמורה (לא עלייה רצינית) ואז הולך לכל אורך הרכס. אנחנו איבדנו את השביל באיזשהו מקום, ירדנו בשביל עיזים למטה והלכנו קצת על הכביש. בצומת יש תחנת-דלק ו-Yellow כך שניתן להצטייד.
זהו! כאן הסתיים לו השבוע השני שלנו.
לסיכום: שבוע מ-ד-ה-י-ם-! מומלץ ביותר.
אם יש שאלות תרשמו מייל ואנחנו נחזור בהקדם (shauliraz@gmail.com). תהנו!!!!!!!!!